<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' סדר פרשיות והפטרות</h1>
<h2>דף כא.</h2>
מספר הקוראים בתורה בשבת שחרית קורין ז', ביה"כ קורין ו', ביו"ט קורין ה', אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם בר"ח וחה"מ קורין ד', בשבת ויה"כ מנחה ובשני ובחמישי של כל השנה בחנוכה ופורים בשחרית, ובתענית שחרית ומנחה קורין ג' אין פוחתין ואין מוסיפין. ובכל קה"ת כהן ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל [גיטין נ"ט ע"א] ואין קורין בפחות מיו"ד אנשים גדולים בני י"ג ואין קורין פחות מיו"ד פסוקי' ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות מג"פ, ולא יקרא הקורא פחות מג"פ. אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור [יומא ס"ט ע"א] וביום שצריך לקרות בב' ס"ת ואין להם אלא א' מותר דניחא לצבור דלא ליבטל. וביום שצריכין ג' ס"ת ואין להם אלא ב' קורין בראשון וגוללין אותו וקורין בשני וחוזרין ונוטלים הראשון למפטיר. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ובנביא מדלג עד כדי שישלים המתורגמן תרגומו ולא יותר דגנאי לצבור שימתינו. ובתורה כה"ג נמי אסור לדלג, בד"א בב' ענינים, אבל בענין אחד, כגון פ' אחרי ובעשור לחדש דת"כ, אפי' בתורה מדלגין אם אינו שוהא ע"כ שיפסק המתורגמן וה"ה בגלילה. בירוש' [ברכות פ"ה] הי' קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, שאם קורא ממקום שנשתתק הפסוקי' ראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם, והאחרוני' נתברכו לאחריהם ולא לפ'. שנים לא יקראו בתורה כאחד, אלא העולה קורא וש"צ שותק, ועכשיו נהגו כדי שלא לבייש מי שלא יוכל לקרות היטב שש"ץ קורא והעולה קורא עמו בלחש. חד גברא אין קורין לו בב' ספרים מפני פגמו של ראשון פי' כאלו הראשון פסול, אבל תרי גברא בב' ס"ת או ג' בתלתא ס"ת אין פגם. אסור להניח ס"ת כשהוא פתוח לקרות ולצאת אבל בין גברא לגברא שרי כר' אבהו [ברכות ח' ע"א].
כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון, לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. ואם אין כאן כהן, נתפרדה החבילה, כלומר שאין קורא לוי כלל אלא מתחיל בישראל גדול הצבור. והרבה מרבואתא ס"ל דלא אמרו נתפרדה החבילה, אלא שיכול ישראל לקרוא לפני הלוי אם הוא גדול וחשוב ממנו, אבל בשווין ודאי ללוי הקדימה דאמרינן לוי קודם לישראל בשאר מילי ובירוש' [גיטין פ"ה ה"ט] אריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני, וריב"ל ליואי, דאמרי בכ"ה ר"מ בר ברי' דריב"ל ליואי וכן... [צ"ל בירושלמי מעשר שני פ"ה] בקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה אמרין מאן ייעל ריב"ל דהוא מסייע לליואי, אלמא דלוי הוי ומדשבח שלא ברך ישראל לפניו ודאי בדשווין, דאי ישראל גדול ממנו, מאי שבחיה, כיון דנתפרדה החבילה ודאי כבוד תורה עדיף, ובקטן ממנו פשיטא דלוי עדיף, אפי' אי ישראל גדול עולה תחלה, אלא ודאי בדשווין. ואם ישראל גדול מלוי לא יקרא לוי ראשון דאין לו מעלה גדולה אלא עם הכהן דכ' ויתנה אל הכהנים בני לוי ואל כל זקני ישראל, אטו לא ידענא דכהני' בני לוי, אלא כהן ברישא והדר ל' והדר יש'. וכיון דתקנו דקורא כהן אפי' קודם ת"ח כי היכי דלא [ליתי] לאנצויי, תקנו נמי שגם משרתו הלוי יעמד אחריו, וכל היכא דאי' כהן גם לוי קודם לת"ח מה"ט, ואי לית כהן ונתפרדה החבילה אין קדימה ללוי אלא בשוין כדאי' [הוריות י"ג ע"א] כהן קודם ללוי, לוי לישראל אימתי בזמן שכולן שוין אבל ממזר ת"ח קדם לכ"ג ע"ה דכ' יקרה היא מפנינים, יקרה מכ"ג שנכנס לפני ולפנים. ואם אין כאן לוי, כהן קורא ב"פ ומברך לפניה ולאחריה בשביל עצמו ובשביל לוי, וטעם דעקר תקנת עזרא... [צ"ל לקרוא ג' לתורה כנגד כהנים לויים וישראל, מגילה כ"א, וכדי שיהא מינכר, אף אם אין לוי, כהן קורא במקום לוי, דהוא נמי נקרא לוי כד' הכהנים בני לוי, אבל לוי לא איקרי כהן] אבל כהן אחר לא יקרא במקום לוי שמא יאמרו הראשון לאו כהן אלא בן גרושה או חללה. כבר כתבנו בהל' ברכת כהנים שרב נטורנאי הי' אומר כהן שנשתמד וחזר בו אינו קורא ראשון דאחלי' לקדושתיה, ואיכא מרבואתא דאמרו כיון דתנן כהנים ששמשו בבית חונאי לא ישתמשו במקדש ואצ"ל לדבר אחר, כלומר ששמשו לע"ז, והרי הן כבעלי מומין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין, דינם כבעלי מומים לכל מידי, ובעל מום כשר לדוכן וה"ה דקורא ראשון. ואמר מר רב שמואל הכהן אם נטמא כהן למתים שאינן מז' קרוביו אין נפסל מן הדוכן ומכל מעלות... עד שישוב ויחזור דתנן [בכורות מ"ה ע"א] הנושא נשים בעברה פסול עד שידור הנאה והמטמא למתים עד שיקבל שלא לטמא. וכהן זה מתרין בו מאד שאנו מחויבין לקדשו בעל כרחו שנ' וקדשתו ואמרינן מנין שאם לא רצה נכפנו ת"ל וקדשתו. שני כהנים חתנים בשבת אחד כהן אחר כהן לא יקרא ואותן שקראו בשני ספרי בענין אחד לא יפה עושין דאמרינן שלא יהיו שנים קוראין. ומנהגנו כהן קורא ראשון ואחריו לוי וישראל, והדר מוקמי כהן שני וקרו לי' בכהונה וקאי, והדר קורין ללוי בלויות וקאי, וקרי אחריו ישראל, או קרא כהן שני במקום ישראל שלישי לראשון ואי הוי כהן שלישי עבדינן הכי, והאי דקשיש וגמיר או דחשיב שפיר דמי לאקדומי. וחתן סומא א"א למיתן לי' תורה דמעשה התול בעלמא הוא דהא סומא לא יקרא בתורה אבל אוקמי אינש אחרינא מברך ועומד בצדו ושפיר דמי. וכ' הגאון בתשובה מנהגא היכא דנפישי כהנים ולא נפישי ישראל קרו כהן לוי ישראל והדר אמר ש"צ ר' פלוני כהן ליקום וקאי בכהן ובתרא לוי וישראל וקמתעבד הכי קמי רבואתא ולית דמערער. ונשאל עוד אם כהן קטן קורא בתורה ראשון ופשטה מדתנן קטן קורא בתורה ומתרגם וכשקורא עולה למנין ז', וכשר הוא שיקרא שמיני ויפטיר בנביא, ואין להפטרה פגם בצבור, ודרך ארץ שעמד אדם גדול וחשוב בין לקרות ראשון בין להפטיר ומעמידין קטן לקרות ראשון ולהפטיר בשביל כבוד אביו, ואם אתם חוששין שלא להעמיד כהן להפטיר, אין זה פגם, מעשים בכל יום שכהן מפטיר. כהן קורא ראשון ואינו רשאי לחלוק כבוד לגדול ממנו דלמא אתי לאנצויי, ודוקא בשבתות וי"ט דשכיחי רבים, אבל בב' וה' לא יקרא כהן קודם החכם אפי' בשוי"ט אם יש גאון ורב מובהק דכ"ע כייפין לי' מותר לכהן לחלוק לו כבוד דליכא חששא לאנצויי הקורא בתורה צריך לעמוד ולא ישען עצמו בכותל. אין ש"צ רשאי להפשיט (ס"ת) [התיבה] בצבור מפני כבוד הצבור. אמר רב יהודאי אמרו מביאין ג' ספרים וקורין בדאיכא, ואי ליכא אלא חד ליכרכי' וליקרי, ולא ליכרכי' ברבים. ואמר מר נטורנאי מוטב לגוללו בצבור ולא ליבטל מלקרות, ומכ"ש שאפשר לגוללו בצד אחר בבהכנ"ס שלא בפני צבור, ורב מתתי' אמר לא ליכרכיה בפרהסיא כלל ודרב נטורנאי עדיף, ובדאיכא מייתי להו כחדא.
<h2>דף כד.</h2>
מספר הקוראים בתורה בשבת שחרית קורין ז', ביה"כ קורין ו', ביו"ט קורין ה', אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם בר"ח וחה"מ קורין ד', בשבת ויה"כ מנחה ובשני ובחמישי של כל השנה בחנוכה ופורים בשחרית, ובתענית שחרית ומנחה קורין ג' אין פוחתין ואין מוסיפין. ובכל קה"ת כהן ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל [גיטין נ"ט ע"א] ואין קורין בפחות מיו"ד אנשים גדולים בני י"ג ואין קורין פחות מיו"ד פסוקי' ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות מג"פ, ולא יקרא הקורא פחות מג"פ. אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור [יומא ס"ט ע"א] וביום שצריך לקרות בב' ס"ת ואין להם אלא א' מותר דניחא לצבור דלא ליבטל. וביום שצריכין ג' ס"ת ואין להם אלא ב' קורין בראשון וגוללין אותו וקורין בשני וחוזרין ונוטלים הראשון למפטיר. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ובנביא מדלג עד כדי שישלים המתורגמן תרגומו ולא יותר דגנאי לצבור שימתינו. ובתורה כה"ג נמי אסור לדלג, בד"א בב' ענינים, אבל בענין אחד, כגון פ' אחרי ובעשור לחדש דת"כ, אפי' בתורה מדלגין אם אינו שוהא ע"כ שיפסק המתורגמן וה"ה בגלילה. בירוש' [ברכות פ"ה] הי' קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, שאם קורא ממקום שנשתתק הפסוקי' ראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם, והאחרוני' נתברכו לאחריהם ולא לפ'. שנים לא יקראו בתורה כאחד, אלא העולה קורא וש"צ שותק, ועכשיו נהגו כדי שלא לבייש מי שלא יוכל לקרות היטב שש"ץ קורא והעולה קורא עמו בלחש. חד גברא אין קורין לו בב' ספרים מפני פגמו של ראשון פי' כאלו הראשון פסול, אבל תרי גברא בב' ס"ת או ג' בתלתא ס"ת אין פגם. אסור להניח ס"ת כשהוא פתוח לקרות ולצאת אבל בין גברא לגברא שרי כר' אבהו [ברכות ח' ע"א].
<h2>דף כט.</h2>
ר"ח אדר לא מקלע אלא בימי זבד"ו, ונותנין סימנים לד' פרשיות זטו, בו, דד, וביו, וכך פרושא, חל ר"ח אדר ביום ז' קורין בו פ' שקלים, ובח' באדר פ' זכור ומפסיקין בט"ו באדר. חל ביום ב' קורין פ' שקלים בשבת שלפניו ומפסיקין ו' באדר וקורין זכור בי"ג בו. חל ביום ד' קורין פ' שקלים בשבת לפניו ומפסיקין בד' באדר וקורין זכור בי"א באדר. חל ביום ו' קורין פ' שקלים שבת לפניו ומפסיקין ב' אדר וקורין זכור בט' בו ומפסיקין גם שבת י"ו בו שאין קורין בו פ' פרה אלא בשבת שלאחריו שהוא כ"ג באדר כדי לסמוך פ' פרה לפ' החדש כדאי' בירוש' [פ"ג ה"ו] שאין מפסיקין בשבת בין פרה לחדש, וסימנא אמר דאלין פרשייתא בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה, בין ג' לרביעי לא ישתה.
<h2>דף כט:</h2>
כד מקלע פ' שקלים בואתה תצוה קרי שתא גברא בתצוה עד ועשית כיור נחשת שבכי תשא והדר קרי למפטיר מכי תשא עד כיור נחשת. ואי מקלע בכי תשא עצמו קרי שתא בכי תשא ע"ס סדרא והדר למפטיר כי תשא עד ועשית כיור. בפורים קורין ויבא עמלק עד ס"ס, ואע"ג דט' פסוקי נינהו לא ליקרי טפי, הכי אמר רב יהודאי ואמר רב סעדי' מפני שענינה אין בו יותר מט' פסוקי. וחלוקת פ' האזינו נתנו חכמים סימן הזיו לך מפרשים אותו בכמה ענינים ואנו מפרשים כך האזינו, זכור, ירכיבהו, וירא ה', לו חכמו, כי אשא, ורב האי אמר הכי נהגין בקבלה מאבותינו, האזינו, זכור, ימצאהו, וישמן, לולי, כי אשא.
<h2>דף לא.</h2>
בפסח מתחיל בהאי סימנא משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. יום א' קורין לה' משכו עד על צבאותם ומפקין ספרא אחרינא וקורין בפנחס ובחדש הראשון ומפטיר ביהושע בעת ההיא אמר עד אין יוצא ואין בא. בשני קורין שור או כשב עד וידבר משה ומפקין ספרא אחרינא וקורין כאתמול ומפטירין בן ח' שנה יאשיה עד ואחריו לא קם כמוהו, יום ג' קדש לי כל בכור עד פ' בשלח לתלתא, והרביעי קורא בספר א' בפינחס מן והקרבתם עד סוף פסקא. יום ד' קורין לג' אם כסף תלוה עד לא תבשל, והרביעי כאתמול. יום ה' לג' מפסל לך עד לא תבשל ולרביעי כאתמול. יום ו' לג' וידבר ה' אל משה במדבר סיני לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון עד לאזרח הארץ ולרביעי כאתמול. יום ז' קורין לה' ויהי בשלח עד רופאך, ולמפטיר כשקרא אתמול לרביעי, ומפטיר בשמואל מן ותהי עוד מלחמה לפלשתים עד על שמנה מאות חלל בפעם אחת. ובמקומנו אין נוהגין להפטיר אלא מן וידבר דוד עד מגדול ישועות מלכו, אך יש נוהגין להזכיר המלחמות שעשה דוד ונסים שנעשו לו וכמו שאנו קורין ויהי בשלח ומזכירין הנסים ואח"כ השירה וכמו שאנו עושין בשירת דבורה מתחילין ודבורה היתה להזכיר הנס ואח"כ השירה. ומה שאמרו בגמ' מפטירין וידבר דוד, אין סתירה, סימנא בעלמא נקט, כמ"ש בשבת חה"מ פסח מפטירין העצמות היבשות שהוא באמצע ענין, וטעמו להתחיל הרבה פסוקים קודם. בח' דפסח קורין כל הבכור עד סוף פסקא והמפטיר כאתמול ומפטירין בישעי' עוד היום בנוב עד קדוש ישראל. וכדמקלע שבת בחה"מ דפסח קורין ראה אתה אומר עד לא תבשל לשבעה, ומפטיר כדאתמול ומפטירין ביחזקאל העצמות היבשות ומתחיל היתה עלי יד ה', ואמר רב האי מסורת בידינו שעתידה תחיית המתים להיות בניסן ומלחמת גוג מגוג בתשרי וי"א הטעם שקורין המתים שהחי' יחזקאל בפסח שהם היו בני אפרים שיצאו קודם זמנם ממצרים שטעו בחשבון והרגום אנשי גת וכל ח' ימי פסח מפקין תרי ספרי. בעצרתא ביום א' קורין בחדש השלישי עד סוף פסקא ולמפטיר ביום הבכורי' ומפטירין ביחזקאל ויהי בשלשים עד ותשאני רוח, יום ב' קורין כל הבכור עד סוף פסקא ולמפטיר כאתמול ומפטירין בחבקוק וה' בהיכל קדשו עד בנגינותי. בת"ב קורין וכי תוליד בנים עד סוף פסקא לג' והשלישי בעצמו מפטיר אסף אסיפם בירמי' עד אל יתהלל חכם, במנחה ויחל לג' והשלישי מפטיר שובה ישראל. האידנא נהגו במקומנו בכל תענית שגזרו על הצבור בבוקר ובערב ויחל ואין מפטירין בבוקר אלא בערב דרשו ה' בהמצאו כשאר כל תעניות, ובכל ת"צ שקורין בבקר ובערב ויחל כרב הונא דאמר מצפרא כנופיא, דלכל מפסיקין לר"ח חנוכה ופורים וגם לתעניות מסייע לר"ה דאמר מצפרא מתאספין, לכך צריך להפסיק הפרשה ולקרוא פ' תענית משמע דהלכה כר"ה. מיהו איכא נוסח דגרס בתרי' והאידנא היכא עבדינן אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינין במילי דמתא, מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן ומפטירין, וריבעא דיומא בעינן רחמי, ומאן דגרס האידנא היכא עבדינן, משמע לי' דלית הלכתא כר"ה. אבל בספרים שלנו לא כתיב והאידנא, אלא היכא עבדינן, כלומר מלתא אחריתא היא ולא פליגי אר"ה, הלכך כיון דפשט מנהגא דידן לקרות בבקר ובערב ויחל זהו העקר. ואם באנו לעקור שמעתא הרי שנינו בתעניות של כ"ד ברכות הוו קרו להו... בר"ה יום א' וה' פקד א"ש עד והאלקי' נסה ולמפטיר בחדש השביעי בא' לחדש דפינחס ומפטירין ויהי איש א' מן הרמתים עד וירם קרן משיחו, ביום ב' והאלקי' נסה עד סוף הסדר ולמפטיר כאתמול ומפטירין בירמי' מצא חן במדבר עד רחם ארחמנו. יה"כ שחרית אחרי מות עד סוף פסקא ולמפטיר בפנחס ובעשור לחדש ומפטירין בישעי' ואמר סולו סולו עד כי פי ה' דבר, ובא לציון גואל ודבתרי' ואני זאת בריתי במנחה פ' עריות באחרי עד סוף הסדר והשלישי הוא המפטיר ומפטירין ועלו מושיעים בהר ציון ונבואת יונה כולה, ומי אל כמוך. בחגא דמטליא יום א' שור או כשב ולמפטיר בפנחס ובחמשה עשר יום לח' השביעי עד סוף פסקא ומפטירין בזכרי' הנה יום בא לה' עד סוף נבואתו. ביום ב' כדאתמול ומפטירין במלכים ותשלם המלאכה עד ובידו מלא. יום ג' קורין בפנחס לכהן וביום השני, ללוי וביום השלישי ולישראל וביום השלישי והדר קרי הרביעי וביום השני. יום ד' כהן וביום השלישי, לוי וביום הרביעי, ישראל וביום הרביעי, והדר קרי ישראל וביום השלישי. יום ה' כהן וביום הרביעי, לוי וביום החמישי ישראל וביום החמישי, והדר קרי ישראל וביום הרביעי. יום ו' כהן וביום החמישי, לוי וביום הששי, ישראל וביום הששי. והדר קרי ישראל וביום החמישי. ביום ז' כהן וביום הששי, לוי וביום השביעי, ישראל וביום השביעי, והדר קרי ישראל וביום הששי. ואית דאמרי יום ג' דחגא כהן וביום השני, לוי וביום השלישי, ישראל וביום השלישי והדר קרי ישראל וביום השני וביום השלישי וכן כל הימים בסדר זה שהעולה לרביעי והוא אחרון קורא ב' ימים. יום שמיני כל הבכור ולמפטיר בפנחס וביום השמיני עצרת ומפטירין במלכים ויהי ככלות שלמה עד סוף פסקא. ויש בספרי ספרד שכ' בהן ביו"ט אחרון של חג קורין מצוות חוקים וברכות פי' רב האי סימן הוא שיש שקורין כי המצוה הזאת ועדיין קורין אותה בארץ ישראל ויש שקורין אם בחקותי עד קוממיות בשביל ונתתי גשמכם בעתם שהוא יום הזכרת גשמים ויש שקורין כל הבכור. ואמר רב האי בדין הוא ביום אחרון שהוא כ"ב תשרי לקרות ביום ז' וביום ח' בפנחס אלא דמדלגינן ביום ז' ומפטירין במלכים ויהי ככלות שלמה. ולי הכותב נ' כי היכי דבב' ימים הראשונים של סוכות אין אנו קורין אלא מיום א' של סוכות בלבד, דמאחר שעשינו קודש ליום ב' בתפלותינו אין אנו רוצין להזכיר בו יום חול דחוכא... כך ביום ח' אעפ"י שהוא ספק ז' אין מזכירין חול מפני שעשינוהו קודש בתפלותינו. וכדמקלע שבת בחה"מ דמטליא קרי ראה אתה אומר עד לא תבשל ומפטיר בענינא דיומא דמקלעא בי' שבתא אי מקלע בששי דחג קורא וביום החמישי וביום הששי מספקא דיומא, ואי בחמישי קורין וביום רביעי וביום החמישי ואי אקלע בשלישי קורין וביום השני וביום השלישי. יום ט' שמחת תורה קורין וזאת הברכה סיום התורה, לפי שברך שלמה את ישראל בחי"ת דחג קורין הברכה שברך משה ובשני קורין למפטיר כביום ח' ומפטירין במלכים ויעמד שלמה עד בהוציאו את אבותינו ממצרים כדאמרי' בגמ' שכל הסדר שעשה שלמה ככלות הבית הי' בסוכות, אבל נהגו להפטיר ויהי אחרי מות משה עפ"י ירושלמי ולפי שסיימנו במותו נכון להפטיר במאי דסליק מיני'. ויש נהגו לומר מתחלה ח' פסוקי' ראשונים מיהושע ולהפטיר אח"כ בויעמד שלמה וטוב לאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך, ברוב מקומות מתחילין בזה היום גם פ' בראשית להודיע שחביבה תורה לנו כדבר חדש ולא כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה והמסיים עושה סעודה כאמור בהגדה וייקץ שלמה והנה חלום ויבא ירושלי' ויעמד לפני וגו' ויעש משתה לכל עבדיו א"ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, שהרי שלמה כשאמר לו קב"ה הנה נתתי לך לב נכון אשר כמוך לא הי' וכ' וייקץ שלמה, שמיד הי' שומע העופות מצפצפים והי' מבין לשונם ומיד עשה משתה הא למדת שעושין סעודה לגמרה של תורה. ח' פסוקי שמסיימין התורה יחיד קורא אותן ואין מחלקין לשנים וי"מ יחיד קורא אותם הגדול שבצבור המיוחד שבהן מפני כבודו של משה שמזכירין פטירתו. כ' רב סעדי' יו"ד פסוקי צבור קורא אותם כשמגיע הקורא אליהם ואח"כ חוזר הקורא וקוראם ואלו הן, ה' ילחם לכם, ויאמינו בה', ה' איש מלחמה, מי כמוך באילים, מקדש ה' כוננו, ה' ימלך לעולם ועד, כי מחה אמחה את זכר עמלק, שוב מחרון אפך, ה' ה' אל רחום, נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק, ובנביאים ג' דאפטרתא קדוש ק' ק' ה' צבאות בהפטרת בשנת מות, ברוך כבוד ה' במרכבה, לא ימושו מפיך בהפטרת יום כפור, ובכתובים ב', ליהודים היתה אורה, כי מרדכי היהודי, ויש מוסיפין איש יהודי הי' בשושן, ומרדכי יצא מלפני המלך שהם פסוקי גאולה, ובתורה פסוק וסלחת לעוננו ולחטאתנו. ואמר מר רב כהן צדק ב"ר אבימאי אין מנהג בשתי ישיבות לקרות בתורה במנחה ביו"ט שלא תקן עזרא אלא שבת מנחה, אבל יו"ט שחל בשבת קורין במנחה בסדר שבת הבא. ביומא קמא דחנוכה קרי מכה תברכו עד ביום השני ויש מתחילין ויהי ביום כלות משה. יום ב' כהן ולוי ביום השני, ישראל ביום השלישי. ביום ג' כו"ל ביום השלישי ישראל ביום רביעי. ביום ד' כו"ל ביום רביעי ישראל ביום חמישי. ביום ה' כו"ל ביום חמישי ישראל [ביום] הששי. ביום ו' כו"ל ביום הששי ישראל ביום השביעי. ביום ז' כו"ל ביום השביעי ישראל ביום השמיני. ביום ח' קורא כו"ל וישראל מביום השמיני ע"ס הסדר, ויש נהגו להוסיף לשלישי עד כן עשה את המנורה ומנהג יפה הוא דבמדרש אחר שהקריבו כל שבטי' ולוי לא הקריב חלשה דעתו של אהרן שלא זכה שבטו להקריב בחנוכת מזבח, א"ל קב"ה עתידין בניך לעשות חנוך אחר בפני עצמו וזהו חנוכת הנרות ע"י חשמנאי ובניו הכהנים לכך נסמכה פ' נרות לחנוכת מנורה. ועוד בהגדה משכן נשלם כ"ה כסלו ועכב קב"ה הקמתו עד חדש שנולדו אבות ושל גאולת מצרים, והי' כסלו מתרעם, אמר קב"ה אשלם לך בחנוכת חשמנאים לכך קוראין בחנוכת חשמנאים חנוכת מ' שהיתה בניסן. שבת חנוכה מוציאין ספר שני שבו קורין למפטיר ענין היום בחנוכת נשיאים ומפטירין בנרות דזכרי' רני ושמחי עד חן חן לה, ואם ר"ח טבת בשבת מפקין ג' ספרי' בחד פ' שבוע, בחד ובראשי חדשיכם, ובחד דחנוכה ומפטיר בחנוכה, וי"א מפטיר בר"ח ולא נהגו כן. חל ר"ח טבת בחול קורין ג' מוידבר דתמיד עד סוף פ' ר"ח והרביעי בחנוכה. וכד מקלעאין ב' שבתות בחנוכה, קמייתא מפטירין בנרות זכרי' ובתרייתא בנרות שלמה ויעש חירם עד להיכל זהב, אע"ג דנרות שלמה קדמו מ"מ נבואת זכרי' היתה על בית שני שבו חנוכת חשמנאים לכך קורין אותה בראשונה. ושאר ר"ח דמקלע בשבת קורין בס' שני למפטיר ובראשי חדשיכם ויש מתחילים וביום השבת ומפטירין בישעי' השמים כסאי. וכדמקלע ר"ח בחד בשבת מפטירין בשבת לפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ואי מקלע ר"ח בשבת ובחד בשבת מפטירין השמים כסאי עד מדי חדש בחדשו.
<h2>דף לא:</h2>
וכ' הנגיד סדר הפטרות כל השנה בראשית כה אמר ה' בורא שמים, נח רני עקרה, לך לך למה תאמר יעקב, וירא ואשה א' מנשי הנביאים, חיי שרה והמלך דוד זקן, תולדות משא דבר ה' ביד מלאכי, ויצא ועמי תלואים, וישלח חזון עבדיה, וישב על שלשה פשעי ישראל, מקץ וייקץ שלמה, ויגש קח לך עץ אחד, ויחי ויקרבו ימי דוד, שמות דברי ירמי' בטרם אצרך ואנו נוהגין או יחזק במעוזי, וארא בקבצי את בית ישראל ביחזקאל, בא משא מצרים הנה ה', בשלח ודבורה אשה, יתרו בשנת מות המלך עזיהו, משפטים הדבר אשר הי' בירמיה, תרומה וה' נתן חכמה לשלמה, תצוה אתה בן אדם הגד אב"י את הבית, כי תשא ויהי ימים ודבר ה' הי' אל אליהו, ויקהל ויעש חירום, פקודי ותשלם כל המלאכה א"ע המלך שלמה, ויקרא עם זו יצרת לי, צו כה אמר וגו' עולותיכם ספו, שמיני ויוסף עוד דוד את כל בחור, תזריע ואיש בא מבעל שלשה, מצורע וארבעה אנשים היו, אחרי ויהי דבר ה' התשפוט ביחזקאל, קדושים ויהי דבר ה' וגו' בן אדם דבר את זקני ישראל ביחזקאל, אמור והכהני' הלוים בני צדוק ביחזקאל, בהר ויאמר ירמי' הי' וגו' הנה חנמאל. אם בחקותי ה' עזי ומעוזי, במדבר והי' מספר בני ישראל בהושע, נשא ויהי איש א' מצרעה, בהעלותך רני ושמחי. שלח וישלח יהושע ב"נ מן השיטים, קרח ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה. חוקת ויפתח הגלעדי, בלק והי' שארית יעקב, פנחס בזמן שנקרא קודם צום הרביעי, ויד ה' היתה אל אליהו, וכך נתנו לנו זקנינו סימן. ד"ש אנו"ע אר"ק ש"ש, פרוש ג' שבתות בין צום ד' לצום ה', בראשונה מפטירין דברי ירמי' בתחלת הספר, בשני' שמעו דבר ה' מה מצאו, בשלישית איכה היתה לזונה, בשבת אחר ת"ב נחמו נחמו עמי, שני' ותאמר ציון עזבני, שלישית עני' סוערה, רביעית אנכי הוא מנחמכם, חמישית רני עקרה, ששית קומי אורי, שביעית שבת סמוכה לר"ה מלפניו שוש אשיש, ובשבת סמוכה לאחריו שובה ישראל, ואם חל שבת בין י"כ לסוכות מפטירין וידבר דוד לה' את דברי השירה. האידנא נהגו בשבת שלפני ר"ה שובה ישראל ובין ר"ה לי"כ דרשו ובשבת בין י"כ לסוכות שוש אשיש ואינו נכון. למפטיר אין פוחת מכ"א פסוקי אלא א"כ סליק ענינא.
<h2>דף לב.</h2>
הגדול שבבהכ"נ גולל ס"ת אחר שקראו דאריב"ל יו"ד שקראו בתורה הגולל נוטל שכר כנגד כולם ודנקט יו"ד לפי שאין קורין בפחות מיו"ד. וי"א יו"ד דוקא דמונה ז' קרואים וש"ץ ומתרגם והמפטיר וכיון שהגדול במספר הקרואים הוא גולל, ואם אינו מהקרואים גדול שבקרואים ולא הגדול בבהכ"נ גולל. ואין המפטיר בנביא מתחיל עד שיגמרו לגלול ס"ת. אין הקורא רשאי לקרות אפי' הוא ראש הכנסת עד שיאמר לו הממונה שיקרא והוא עומד על ימינו מנהגנו עתה שהקורא עומד לימין ש"צ שמקרא מלה במלה לעולים בתורה והממונה עומד לשמאל ש"צ, וחזן הממונה אומר, כהן קרא, או קרא בכהן שאין אדם מבזבז לו, וקודם קריאה אומרי' הצבור תורת ה' תמימה עד מאירת עינים, ה' עוז לעמו וגו' ועוד האל תמים דרכו וגו' שבאלה פ' מ"ם תיבות כנגד מ' יום שנתנה בו תורה [מס' סופרים פי"ד].
